מותר ואסור - מה צריך להנחות את התנהגותנו 

החוקים שנקבעו ע"י האנושות, נוצרו למען עצמה, למען חיים יותר טובים ובטוחים, ונקבעו בהתאם להתפתחות האנושות, כלומר בהתאם להתפתחות היכולת של האנשים לקבל על עצמם התחייבויות בתחום המוסר. ניקח לדוגמא את החוקים הראשונים שנקבעו, והם עשרת הדיברות שמסר משה לעם במעמד הר סיני. בין חוקים אלה אנחנו מוצאים חוקים כגון: אל תרצח, אל תנאף, אל תחמוד וכו', כולם ניתנו לעם מתוך הנחה שהוא בשל בשלב זה לקבל עליו חוקים אלו, כלומר אפשר כבר לדרוש ממנו לציית לחוקים אלה.

באלפי השנים שעברו, נוספו עוד הרבה חוקים מחוקים שונים, החל בחוקים נגד עבירות אלימות קשות כגון: אונס, שוד וכדומה, וכלה בתקנות השומרות על איכות הסביבה ותקנות עירוניות לשמירת איכות חיי התושבים , ושוב, כל החוקים שעניינם בהתנהגות מוסרית, במשמעות של פגיעה באחר או פגיעה ברכוש האחר, הן עבירות כנגד החוק בכל המדינות, והן ניתנו כאשר החברה הייתה בשלה מוסרית לעוד צעד ועוד צעד. בעבר, ניקח לדוגמא את ימי המערב הפרוע בארה"ב, גם חוקקו חוקים כנגד פגיעה באחר, אך אנשים יכלו ביתר קלות לקחת את החוק לידיהם במקרה של איום מסוים עליהם. כיום עליך להוכיח כי נשקפה לחייך סכנה ממשית על מנת לפתוח באש. דבר זה נובע מהתפתחות מוסרית גבוהה יותר בכל מה שקשור באופן בו אנחנו תופסים את קדושת חיי האדם וכן מהסדר החברתי הנוקשה יותר, הקובע שהמשטרה היא הגוף האחראי לשמירת הסדר הציבורי ולא כל אחד יכול לקחת את החוק לידיים. ונלך יותר אחורה, לתקופת ימי הביניים, בהם עונו אנשים קשות במרתפי האינקוויזיציה רק משום שכפרו בעיקרי האמונה של הכנסייה או הועלו על המוקד בשל חשד למעשי כישוף, כשהמון משולהב צופה במחזה בשמחה. כיום, בארצות נאורות, יש לאדם החופשי זכות להביע את דעותיו באשר הן ולעסוק בכל עיסוק שאינו פוגע באחר, דבר שגם הוא נובע מכיבוד זכויות הפרט ואפשרי רק בחברה בעלת קוד מוסרי גבוה.

מעבר לחוקים ולתקנות שלגביהן יש איסור מפורש בחוק ועונש למי שעובר עליהם, יש קודים להתנהגות חברתית שאנו מקבלים מהורים, מחנכים ומהחברה לדוגמא: לעזור לזולת, לא להעליב אחרים, לדאוג לחלשים, קודים שמטרתם גם לשפר את החיים החברתיים, אך הם אינם מעוגנים בחוק ולא חל עליהם עונש כלשהו. נכון שעלינו לחנך את ילדינו ברוח קודים התנהגותיים אלו, אך במקרים אלה, לא תמיד ובכל מצב התנהגות לפי קודים אלו נכונה או מתאימה לנו, בשל תנאי השטח, אך בשל העובדה שחונכנו שכך צריך להיות, כאשר אנו נוהגים אחרת חלקנו מרגישים "לא בסדר" או שאחרים דואגים להגיד לנו שאנחנו לא בסדר וחבל. לדוגמא: אדם שאנו מכירים וחשים באינטואיציה שהוא עוין לנו, לאדם זה נתייחס בהתאם בצורה שתעמיד אותו במקום, גם אם לא נהיה נחמדים ואולי אפילו מגעילים, וכך עלינו לנהוג. כמו כן במקרים שלא מתאים לנו לעשות דבר מה ואנו מסרבים לבקשה כלשהי לעזור, דבר שלעיתים גורר אחריו ניסיון ליצור בנו רגשות אשמה, זכותנו להגיד לא כי גם אנחנו צרכינו ורצוננו חשובים בכל דבר, וגם כי מעולם לא התחייבנו במודע, לספק תמיד את צרכיהם של אחרים וזה טבעי וזה בסדר. לכל אדם האחריות לחייו ואנו יכולים רק לעזור ובמידה.

כלומר, ישנם חוקים של אסור ומותר שמעוגנים בחוק והם ברורים ואין לעבור על החוק האסור, וכך עלינו לחנך את ילדינו, אך החוקים החברתיים והנורמות החברתיות תלויות באדם ובמצב שלמולנו ואינם חד משמעיים. במקרים אלה ניתן לומר שהנורמות הן הרצוי, אך באם ההרגשה היא לנהוג אחרת, יש לסמוך על ההרגשה הסובייקטיבית האישית, על תחושת הבטן. וגם זאת חשוב לומר לילדינו, על מנת לחנך אותם לאסרטיביות . כשילד בא וטוען שהוא לא סובל ילד אחר כי הוא סכסכן ותוקפן, לא נגיד לו תהיו חברים טובים ותשחק איתו יפה. נסמוך על שיקול דעתו.

במקרים אלו של רצוי לעומת הקיים, צריך לקחת בחשבון רק דבר אחד והוא, שעלינו לקחת אחריות על התוצאה ושאחריות אינה עונש. אם בדוגמא שנתנו מקודם ,שהתייחסנו לאדם שמגיע לו בצורה בוטה והעמדנו אותו במקום והוא יחליט שלא לדבר אתנו יותר, זו תוצאה שעלינו לקחת בחשבון או תוצאה שתתכן, ואם זה לא מפריע לנו אז זה בסדר ושיהיה כך, כי אנחנו ואנחנו בלבד קובעים לעצמנו את גבולות התוצאה שאנו מוכנים לקבל בתגובה.